פירוש על שמואל ב 14:28

וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה, ולא בא המלך לנחמו על מיתת בניו, והנה זה עורר אותו שנית אל המרד שראה שנאת המלך עליו, עד שלא היה מקום שדוד ימליך אותו:

ומפני זה אחרי הספורים האלה אמר וישב אבשלום ירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה, רוצה לומר שעכ"ז ישב בירושלים שתי שנים, ועם כל הסבות האלה שזכר פני המלך לא ראה. והשער הזה שהיה לאבשלום אחשוב שהיה ליופיו, כי יש אנשים מתהדרים בשער ראשם, וחז"ל אמרו במדרש שמואל שהיה נזיר עולם (סוף פר' כ"ז) ולכך היה מקל שערו משנה לשנה, כמ"ש ויהי מקץ ימים לימים, ומכאן למדו שמי שנודר בנזיר לעולם כשהכביד שערו מקל בתער מי"ב חדש לי"ב חדש, שימים פירשוהו על השנה, וכמו (ויקרא כ"ה כ"ט) ימים תהיה גאולתו. וזכר שהיה אבשלום שוקל שערו, אם להראות העמים והשרים את יופיו, ואם לתת כמשקלו כסף וזהב לבית ה' או צדקה לעניים: